בן ליובוב ואשר. יעקב נולד ברומניה בח' בשבט ת"ש (18.1.1940). הוא גדל והתחנך ברומניה.

משבגר, למד יעקב והוסמך כרופא. בשנת 1972 הוא עלה לישראל, והחל לעבוד בבית החולים "אסף הרופא". לאחר שבע שנים, בחודש יוני 1979, התגייס לשירות בתי הסוהר ושירת בתור קצין הרפואה הראשי של השירות, ובשלב מאוחר יותר - בתור ממלא מקום ראש מחלקת טיפול ושיקום, ובתור ראש מחלקת הרפואה. התמחותו המקצועית הייתה בטיפול בהתמכרויות.

במהלך שנותיו בשב"ס יעקב נשלח לקורסי התמחות שונים, כגון קורסים מתקדמים למנהלים בנושאי רווחה ומערכות רפואה שונות. ביתו היה גדוש בתעודות הצטיינות ובמכתבי הוקרה מבתי חולים ומאנשים פרטיים, להם סייע ברבות השנים. דרגתו האחרונה בשב"ס הייתה תת-גונדר.

בשנת 1998 מונה יעקב ע"י נשיא המדינה לחבר מועצת הרשות לשיקום האסיר.

יעקב נישא בצעירותו ללודמילה, עמה הביא לעולם את אדוארד ואינגה. לאחר גירושיו נישא למוניק (אף היא עובדת השב"ס), עמה הביא לעולם את אשר ואהוב. הוא התגורר עם בני משפחתו בנס ציונה.

ביום רביעי י' באייר תשנ"ח (6.5.1998), בדרכו לנציבות שב"ס ברמלה, נהרג תת-גונדר ד"ר יעקב בהתפוצצות רכבו, בו הניחו מתנקשים מטען חבלה.

יעקב נפל בעת מילוי תפקידו. בן חמישים ושמונה בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקריית שאול, תל אביב. הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים.

לזכרו של יעקב נערכו ערב זיכרון וכן מספר כנסים. המרכז הרפואי של שב"ס נקרא על שמו.